לאחרונה קראתי את ספרו המצוין של רוברט האריס, קצין ומרגל, על פרשת דרייפוס וספיחיה. סרטו של רומן פולנסקי על סמך הספר, מאד נאמן למקור ומאד מומלץ.

ובכן האם יש דמיון כלשהו? הפוך גוטה, הפוך.

לעובדות היבשות: דרייפוס, קצין בצבא הצרפתי, הואשם בריגול ונשפט בבית דין צבאי. המסמך המרשיע, שהתברר כזיוף, הוצג לשופטים בלבד ולנאשם לא ניתנה זכות התגובה. העונש היה אכזרי במיוחד, סילוק מהצבא בבושת פנים וגלות עד סוף ימיו בבידוד מוחלט באי השדים.  מספר שנים מאוחר יותר, קצין מודיעין בשם קולונל פיקאר, מגלה את המרגל האמתי, אך כשהוא מודיע לממונים עליו ודורש לשחרר את דרייפוס  ממאסרו, הוא נתקל בחומה של התנגדות (מה חשובה האמת? מדוע אכפת לך מקצין יהודון?) וכשפיקאר אינו מוותר הממסד כולו, הצבאי והפוליטי, נחלצים להציגו כבוגד ומביאים להגלייתו למחוזות הנידחים של האימפריה הצרפתית. למזלו של דרייפוס, פיקאר מצליח בדרך לא דרך לגייס מספר עיתונאים, אנשי רוח, ופוליטיקאים מהאופוזיציה (הדרייפוסרים) הדורשים משפט חוזר ומצליחים לחשוף את ההונאה הגדולה של המשפט. הפרשה קורעת את דעת הקהל הצרפתית ומובילה להתפרצויות אנטישמיות ולחוסר יציבות פוליטית. היא מסתיימת בחנינה לדרייפוס ובהחזרתו לצבא. אסטרהאזי, המרגל האמתי, מעולם לא עמד למשפט.

אם משהו מהפרשה העגומה הזו מזכיר את משפט נתניהו הוא ה”טיפול” שזוכה לו אביחי מנדלבליט,  בדומה ל”טיפול” שזכה לו פיקאר, עקב התעקשותו על שמירת החוק והדין. גם שם הטיפול כולל הסתת ההמון, שתילת חצאי אמיתות בעיתונות, וכל יתר הטכניקות המוכרות. להבדיל מדרייפוס שמצא את עצמו לבד לגמרי  כנגד הרשויות, הממסד והמערכות הפוליטיות החזקות ביותר במדינה, כולל חלקים נרחבים בתקשורת, נחלצות להגנת נתניהו ואינן בוחלות בשום צעד. אני חושב על דרייפוס המסכן שכל עולמו חרב עליו כשהבין שכל מאמציו להשתלב בחברה הצרפתית דרך שירותו בצבא לא עמדו לזכותו. הדבר האחרון שעולה בדמיוני הוא את מר נתניהו, אדון הממשלה, התקשורת, ודעת הקהל, המרשה לעצמו להשתלח בשופטיו ובמערכת המשפט ללא כל מורא מאימת הדין.