Amazon Science blog about our WSDM’20 paper – Why do people but irrelevant products?

Amazon Science blog about our WSDM’20 paper – Why do people buy irrelevant products?

“…We’ve noticed that customers frequently engage with voice shopping results that annotators label as irrelevant. At this year’s ACM Web Search and Data Mining (WSDM) conference, in February, we will present a systematic analysis of this phenomenon. ..”

 

Visiting BAAI (Beijing Academy of AI)

vbox10031__18A0973_141459_small.JPG

Alexa why do people buy seemingly irrelevant products?

I was invited to give a talk at the Beijing Academic of AI conference (BAAI). I presented our work on the relation between product relevance and customer satisfaction in product search (to appear in WSDM 2020, in February). AI is a really big deal in China these days. A lot of discussions on the future of AI and what is the next big move. There was a discussion how China should close the gap with the US. All speakers agreed that there is no point in focusing on increasing the number of publications. On the contrary, there are too many low value of those. The Chinese education system (as well as others, I presume) encourages students to publish rather than focusing on meaningful research. According to Michael Jordan (the Berkley’s professor, not the player) Chinese students are the best (the problem, if exists, is with the professors). All you need is just let them work on meaningful tasks. According to Jordan, there is noting in common between DL and AI which handles intelligent decision making. DL which is basically pattern recognition in historical data  cannot replace a doctor who takes decisions for real patients. According to Jordan, the future of AI is in ontologies which are less sexy but capture context. A lot of interesting talks, by Chris Manning on Deep-NLP, Thorsten Joachims on fairness in ranking, Changxhai Yan on the future of IR, and many more. Thank you Jie Tang for the invitation.

Final note, the China’s ban on Google must be stopped. Without gmail, gmaps, gsearch, I felt like blind, dumb, and deaf.

על הספר ״עיני אוניקס״, של אשכר ארבליך-בריפמן

הספר מספר את סיפורה של אוניקס, שנולדה לאחר אסון. השנה היא 2040, והאנושות מנסה באופן נואש להשתקם,כאשר המטרה העיקרית היא שימור המין האנושי וסיוע לו להתרבות. אוניקס יוצאת למסע ארוך לאתר את ילדיה הביולוגיים מתוך מניע שאפילו היא אינה מצליחה להגדירו כהלכה. היא הולכת אל המטרה באופן כמעט בלתי-רצוני או נשלט, נדחפת אך ורק על ידי אינסטינקט אימהי ונואש..

ראשית, מאד נהניתי מהספר. התשוקה האדירה של אוניקס להתאחד עם פרי בטנה מתכתבת לי באופן ישיר עם ספרו של ריצ׳רד דאוקינס, הגן האנוכי, בו הוא טוען שהכוח המניע המרכזי בחיינו, ובחיי כל אורגניזם, הוא הצורך בהתרבות ובשמירה על המשך המטען הגנטי שלנו. המוטו המרכזי של הספר, שאין כוח היכול  לעמוד בפני רצונה של אוניקס לפגוש את בנה,  מזכיר לי את הסיטואציה בתנועה הקיבוצית בה אימהות הובילו לשינוי שיטת הלינה, ממשותפת לפרטית, על ידי מרד שקט ולקיחת החוק לידיים, וששום מערכת לא יכלה להתמודד אתו.

מצד שני, לעניות דעתי, הספר אינו משכנע בתיאור הסיטואציה בה השלטון המרכזי שולט באוכלוסייה על ידי ניצול התשוקה לגידול ילד זר שאינו צאצא ביולוגי. האם הצורך בגידול ילד אכן כה חזק? אינני חושב שיש לנו עדויות לכך. תופעת האימוץ קיימת בטבע, ובמין האנושי אך היא איננה מאד נפוצה. זוגות נוטים לאמץ בד״כ ילדים שהם צאצאים של אחד מבני הזוג. אימוץ ילד זר על ידי משפחות חסוכות ילדים אכן קיים אולם המניע המרכזי, לעניות דעתי, הוא ״להיות כמו כולם״ ולכפר על תחושת הכשלון בהבאת ילד לעולם. אני מתקשה לראות מצב בו אנשים יהיו מוכנים לוותר על זכויותיהם ועל החרות שלהם תמורת הזכות לגידול ילד זר. אולי אני טועה והצורך הנ״לֹ יתפרץ כאשר תמנע ממנו הזכות לגדל את ילדינו הביולוגים, אך הספר אינו מרחיב על כך ואינו משכנע בתיאור הכוח המניע זוגות לחיות ביחד ולציית למערכת רק תמורת הזכות לאימוץ. כמו כן, לא ברור לי מה מחזיק זוגות כאלו לאחר גידול הילד. ההנחה שמבנה המשפחה המוכר לנו של אבא, אמא, וילד, יחזיק מעמד בסיטואציה כזו נראה לי לא סביר.

ומספר נקודות תורפה נוספות שמשכו את תשומת ליבי:

הסצנה בה אוניקס פורצת למחשב על ידי ניסוי שרשרת סיסמאות אקראיות מתאימה אולי לשנות השמונים של המאה הקודמת אך  לא לימינו ולבטח לא לעולם העתידני המתואר בספר. זכורה הסצנה המופלאה מבלייד ראנר בה האנדרואיד מפצח את מערכת הזיהוי הביומטרית על ידי שימוש בעין אנושית. הסיטואציה בה אוניקס מוצאת מסוף פעיל ומצליחה לפרוץ לתוכו בשיטה בת 40 שנים איננה סבירה בעליל.

העולם המתואר, למרות האסון הגדול והקרינה ההרסנית, דומה באופן חשוד לעולם שלנו. הגן הוא אותו הגן והיונים אותן היונים. אך בתנאי קרינה מטורפים, כאשר אין אפשרות לצאת החוצה ללא שכבת מגן עבה, היה ניתן לצפות לצמחיה מסוג אחר, ולציפורים מסוג אחר. האבולוציה מאפשרת שגשוג רק למינים המסתגלים ואין כל סיבה להניח שדווקא המינים המוכרים לנו הם אלו שישרדו בתנאי הקיצון הללו.

הספר מתאר מספר מערכות עתידניות כמו מנקה השירותים האוטומטי, הקסדה הנפלאה (אהבתי – הזכיר לי את האורגזמטרון של וודי אלן), ומערכת ההיסעים האוטונומית, ומצד שני אוניקס רוחצת את מטופליה בשיטות של ימינו, ושיטות הבישול במלון הנורבגי מזכירות את אילו שלנו. הכיצד?

המערכת המרכזית האימתנית איננה מורגשת בספר ואינה מעורבת כמעט. אוניקס זוכה לחופש פעולה מפתיע. היה ניתן לצפות משלטון ריכוזי כמו זה המתואר שיעמיד קשיים יותר רציניים בפניה. לדוגמה, הפריצות הרבות המתבצעות למערכת או החופשות הרבות שאוניקס לוקחת, וביקוריה במכוני הפריון השונים, חייבות להדליק נורה אדומה בכל מערכת אבטחה בסיסית. אך מתברר שהשלטון המרכזי איננו כל כך מרכזי ולא כל כך מאיים. חבל שהאח הגדול איננו פועל כמצופה מאח גדול.

הסיום של הספר אכזב אותי מאד. הפעולה המחתרתית של אוניקס נמוגה ללא עקבות. הכיצד? הייתי מצפה שמעשיה של אוניקס יפעילו את אפקט הדומינו שיפיל את כל המערכת, כפי שקרה ללינה המשותפת בקיבוצים ולהבדיל למשטר הסובייטי. האם היילי (האם המאמצת) נשארת אדישה להצלחתה של אוניקס ואינה דורשת להתאחד עם צאצאיה? משטרים מרכזים נכשלים ברגע שהפרטים מפסיקים לפחד ולשתף פעולה. אוניקס היא הקורבן שנגזר עליו להיות הטריגר לנפילת המשטר ובהחלט יתכן שעליה לשלם מחיר על כך. קשה לי להשלים עם הסוף ההוליוודי שהכל בא על מקומו בשלום. הייתי שמח לסוף אחר.

ולמרות הביקורת אהבתי את הספר. הוא עורר בי מחשבות רבות ועל כך נבחנת ספרות טובה.

דוד כרמל, חיפה

אימא – דברי פרידה

כבר הרבה שנים שאימא איננה באמת אתנו. מחלת הדמנציה הנוראית פגעה בה לפני כעשר שנים וגרמה לה לאבד את הקשר עם הסביבה. אך אני מעדיף לזכור את אימא האמתית, שמחבקת הרבה, ודואגת, ומתעניינת, ושמה את המשפחה בראש מעיניה. התייתמת בגיל צעיר, ואיבדת את מרבית משפחתך בשואה, אך זכית להקים משפחה גדולה וחמה ולשמש בה כעמוד התווך. היית אימא למופת, אוהבת, ומקבלת, ולעולם לא שופטת. תמיד היית לצידנו, הילדים בכל תקרית ואי הבנה. אני זוכר את קריאתך ״לו זמופ״ (הנח לו, באידיש) כשאבא גער בנו. אהבתי את ההתכנסויות המשפחתיות בארוחות שבת, או לקפה של אחר הצהרים על המרפסת עם העוגות הנהדרות שלך – שעות חסד אמתיות. אהבת מאד את חיי הקבוץ והזדהית עם עקרונותיו באופן מלא. במשך כל שנותייך שירת במזכירות ובוועדות השונות והיית פעילה בתחום התרבות. כשרצינו להתגרות בך היינו מקטרים על ״הקיבוץ שלך״ ומיד היית נחלצת כארי להגן על הממסד הקיבוצי.

אך זה מזמן שהפסקת להגיב לקריאה אימא. לא זכית לראות את נכדיך מקימים משפחות וליצור קשר עם נינייך. השנים הארוכות בבית הפז, בהם היית רתוקה למיטתך, ללא קשר עם הסביבה,  גרמו לי לחשוב על הסבל הרב שאנו גורמים לזקנינו, כשאיננו מאפשרים להם להיפרד בכבוד ברגע המתאים. אימא, עוד בהיותה צלולה התחננה לפנינו שלא ניתן לה להגיע למצב זה. היא הבהירה באופן הברור ביותר  שמוטב לה מותה מהיותה תלויה בחסדי אחרים. אך המציאות חזקה מכל משאלה ומצאת את עצמך במצב הבלתי נסבל בו את שוכבת שנים במיטתך חסרת אונים ומייחלת למותך.

אולם גם במציאות הקשה הזאת היו הרבה רגעי אור. ראשית, זכית לטיפולו המסור של אבא. דווקא מחלתך גרמה לו להפגין את אהבתו הרבה. במשך שנים, עד למותו לפני כשנתיים, הוא היה יושב יום יום ליד מיטתך, שר לך שירים, מספר סיפורים,  ומחזיק את כף ידך. הוא היה משוכנע שאת מבינה ומתקשרת איתו דרך מגע היד. יתכן שצדק. אין לי ספק כי אהבתו ומסירותו הרבה עזרו לך וחיזקן את רוחך.

שנית, זכית לטיפולה המסור של ויני, שעזבה את משפחתה בפיליפינים ובאה לטפל בך. ויני אימצה אותך כאם ולא משה ממיטתך, וגם לאחר סיום עבודתה המשיכה לבוא ולבקר אותך, את אימא, כפי שהיא קראה לך.

ושלישית, זכית בעמליה, שטיפלה בך עד לרגעייך האחרונים במסירות אין קץ. ידענו שיהיה מי שיתעקש להושיב אותך בכיסא ויוציא אותך לשאוף אוויר מדי יום, שתקבלי את כל צרכייך בזמן, ושאת בידיים הטובות ביותר שניתן לבקש.

ולכל צוות בית הפז הנפלא, שמתמיד במלאכת הטיפול הקשה בקשישים. השנים הרבות בהן אנו מלווים את אימא בבית הפז חשפו אותנו לטיפול המסור והמקצועי של כל הצוות ואין לנו מלים להודות לכם על כך.

אז הגיע הזמן להיפרד אימא.  אני מודה ומצטער שלא עלה בידינו לקיים את משאלתך, אך עשינו כמיטב יכולתנו הדלה להקל על שנות חייך האחרונות. נוחי בשלום על משכבך, ליד אבא, באדמת הקיבוץ שאהבת כל כך.

דודי

חיפה,  28 מאי 2019.

אלקה כרמל ז״ל – קורות חיים

אלקה כרמל – קורות חיים

 

img_2675

29.7.1925 – 27.5.2019

אלקה נולדה בערב תשעה באב, בשנת 1925, בעיירה גרבוביץ׳ שבמרכז פולין, ליד עיר המחוז זמושץ. אביה דוד צבי חסיד בעל״ז, התפרנס ממסחר בעץ וכפקיד בעירייה. לאחר מות אימה גיזלה ממחלה קשה, כשאלקה בת חמש, היא עוברת לחסות אחותה הגדולה אסתר, שדואגת לכל מחסורה. לאחר מות אביה ב 1938 מצרפת אסתר את אלקה לביתה ומגדלת אותה כבת. עם פלישת הגרמנים לפולין, שנה אחר כך, מחליטים אסתר, יהודה בעלה, והילדים אלקה ואליעזר הקטן, לברוח לברה״מ. האחים הבכורים דובה ויחיאל מנסים לשכנע את אלקה להישאר בפולין אך אלקה  מסרבת להיפרד מאסתר ומחליטה להיצמד למשפחתה החדשה ולצאת לנדודים.

בברה״מ, נחשדו הפליטים הפולנים כמתנגדי המשטר ונשלחו למחנה עבודה בסיביר. התנאים הקשים, עבודת הפרך, ובמיוחד מחלת הטיפוס, פוגעים קשות בפליטים. גם אלקה ואליעזר, בנם התינוק של אסתר ויהודה, אינם נמלטים מהמחלה הקשה. בדרך לא דרך מצליחה אסתר להשיג אישור יציאה מהמחנה והמשפחה מוצאת את עצמה בהרי אורל, שם הילדים מבריאים ממחלתם ויהודה מוצא עבודה במכרות הנחושת וזוכה להכרה כעובד מצטיין (סטכנוביץ׳).

אולם הרעב הכבד ותנאי האקלים קשים, גורמים למשפחה לשוב ולצאת לדרך ולהתמקם באוזבקיסטן, בעיר טורקסטן שליד הבירה טשקנט. ביוני 1941 פולשים הגרמנים לברה״מ, מה שגורר גיוס המוני, וגם יהודה מתגייס לצבא אנדרס המורכב מפליטים פולנים. שנות המלחמה הנוראות עוברות על המשפחה במקלט אותו מצאו כשאלקה לומדת בבית הספר המקומי ועוזרת בפרנסת המשפחה ובטיפול באליעזר.

עם סיום המלחמה מגיע מכתב מיהודה, שערק בינתיים מהצבא הפולני והתמקם בארץ ישראל בקיבוץ תל-יוסף. במכתב יהודה מזמין את משפחתו להתאחד עמו, ומודיע להם שבפולין מחכים להם אישורי עליה לארץ. כמו כן מגיעות הידיעות על בני המשפחה שנותרו בפולין, כולל האחים יחיאל ודובה ובני משפחתם, שאיש מהם לא שרד.  אלקה, שרואה בברה״מ את ביתה החדש, מתלבטת האם לצאת למסע לארץ, אך לבסוף נעתרת ומצטרפת לאסתר ואליעזר. לאחר מסע ארוך ומפרך הם מגיעים לקיבוץ. שבוע לאחר הגעתם, ב30 ביוני 1946,  פולשים הבריטים לכל הקיבוצים בארץ, כולל לתל-יוסף, בחפשם אחר נשק בלתי חוקי, באירוע שזכה לכינוי ״השבת השחורה״. מרבית הגברים, כולל יהודה, נלקחים למאסר, ושוב נפרדת המשפחה לאחר ימים מועטים של שהות ביחד.

אלקה נקלטת בקיבוץ בקלות ובחדווה. היא מצטרפת לצוות הלול ורוכשת הרבה חברים חדשים. היא לומדת עברית ומזדהה בכל מאודה עם הקיבוץ והמדינה היהודית שבדרך. לאחר מלחמת השחרור היא נשלחת לסמינר הרעיוני באפעל בו היא מכירה את דן כרמל, ומאז דרכיהם אינן נפרדות. הם מקימים את ביתם בקיבוץ בית השיטה ובו נולדים שלושת ילדיהם, דוד, משה-מיכאל וגילה. המשפחה החדשה  מהווה עבור אלקה מקור לגאווה והיא משקיעה את כל מאודה בטיפוח הקן המשפחתי. היא אוהבת את האנשים בקיבוץ והם משיבים לה אהבה. אלקה פעילה במוסדות הקיבוץ בעיקר בשדה התרבות, ומרכזת לאורך שנים רבות את ענף המחט. לאחר שהילדים גדלים ומתפנה לה זמן, אלקה מתאהבת במלאכת היד ומפליאה בעבודות רקמת טלאים שמתארות את עושר דמיונה ואהבתה לצבע וטקסטורה.

לפני כ10 שנים, ב-2009, פוגעת מחלת הדמנציה באלקה. בתחילה היא מאבדת את יכולת הדיבור ואחר כך את הזיכרון וחדות המחשבה. דן סועד אותה כמיטב יכולתו ומרעיף עליה מסירות ואהבה. כאשר המצב מחמיר הוא נאלץ לאשפז אותה בבית הפז. דן וכל צוות בית הפז, מטפלים בה במסירות אין קץ בניסיון להקל עליה את שנותיה האחרונות. ילדיה ונכדיה מתמידים לבקרה גם לאחר שהיא מאבדת את הקשר עם הסביבה. לאחר שנים ארוכות, ב 27.5.2019, בגיל 93, הלכה אלקה לעולמה.

יהי זכרה ברוך.

מעט הרהורים בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות

הבחירות האחרונות העלו מספר שאלות נוקבות לגבי מידת האמינות שניתן ליחס לתוצאות. במיוחד כאשר מסתכלים על ערים רבות, בעיקר בפריפריה, בהן מפלגה אחת זוכה בכמות פנטסטית של הקולות, מעל 50% בחלק מהמקרים, בעוד שמפלגות אחרות נמחקות כמעט לחלוטין. כמעט ודמינו לטובים שבשכנינו.

לטענתי, שיטת הבחירות האנכרוניסטית שלנו מזמינה זיופים מהסוג הפשוט ביותר. אם אתה חבר קלפי ולרשותך גישה לרשימת בעלי זכות הבחירה, כל שעליך לעשות הוא לזהות בעלי זכות שבודאות לא יתכן שיצביעו (לדוגמה שוהים בחול או נפטרים) ולהצביע בשמם למי שאתה חפץ ביקרו.
בהנחה שבקלפי ממוצע מצביעים כ 67% מהמצביעם הרשומים, הפוטנציאל התיאורטי לזיוף הוא כ33% מהקולות.
אולם גם קל לזהות זיופים מסוג זה. הבדיקה הראשונה היא לזהות אנומליה באחוז ההצבעה. זיוף כבד ולא מושכל בהכרח יגרום לאחוז הצבעה לא סביר בהשואה לקלפיות שכנות בישוב או לתוצאות אותה הקלפי מבחירות קודמות. הבדיקה השניה בתור היא להצליב את רשימת הבוחרים עם רשימת השוהים בחול או רשימת הנפטרים בשנה האחרונה. מענין יהיה לראות כמה מממתינו הוטרדו מקברם כדי למלא את חובתם הציבורית.

זיוף קל נוסף הוא
להמתין לשעת הסיום של יום הבחירות, לזהות את אלו שלא טרחו להצביע, ולהצביע בשמם. כמובן שתצטרך להערים על חברי ועדה אחרים שאולי יתנגדו למהלך הנ״ל, או למועמד שאתה מעונין בו, אך ב10:00 בלילה הכל יותר קל כשכולם עייפים ורוצים לפרוש. נראה שמענין יהיה לבדוק את השינוי בהתפלגות ההצבעה בקלפי לפי מימד הזמן. האם לפתע בוחרי מפלגה מסוימת נהרו לקלפיות בשעה האחרונה, ורק הם כמובן. ובכלל, בהנחה שדפוס ההצבעה בקלפיות שכנות אמור להיות דומה, זיוף מסוג זה בהכרח יכתיב סטיה מהתפלגות ההצבעה העתית המצופה.

ולאחר כל זאת אני מחכה לחוקרת שתרים את הכפפה ותנתח את תוצאות הבחירות האחרונות, תוך שימת דגש על זיהוי אנומליות מהסוג הנ״ל. אני בטוח שהיא תפריך לחלוטין, אחת ולתמיד, את כל הספקולציות שמפריחים ספקנים קטני אמונה שכמוני. אין לי ספק כי תוצאות הבחירות מייצגות במדויק את מה שהציבור הצביע. השאלה היא מי זה בדיוק הציבור שהצביע?

Shlomo Geva ראיתי מיד ראשונה כבר בסוף שנות ה–70 כיצד הימין עובד בבחירות להתאחדות הסטודנטים. יו’’ר התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית היה צחי הנגבי, וסגנו היה ישראל כץ. הקלפיות היו פזורות בשני הקמפוסים, גבעת רם והר הצופים, ובמעונות סטודנטים. עם סגירת הקלפיות הראה עוד
  • David Carmel זיופים תמיד היו (ומכל הצדדים) וזה לא מפתיע כאשר שיטת ההצבעה חשופה כל כך להתקפות. אך נראה לי שבשתי מערכות הבחירות האחרונות רמת ההתקפות עלתה מדרגה. ראשית, בשתי המערכות תוצאות הבחירות נראות כאילו והוזמנו מראש. שנית, בשתיהן ראינו את התופעה של נהירה המונית (של צד אחד בלבד) בשעות הערב אל הקלפיות.
    David Carmel לגבי האם נמצב הוטב או הורע – אני חולק עליך. אין לי ספק ששיטות ההונאה היום הרבה יותר מתוחכמות מאלו של שנות ה 70 באוניברסיטה העברית. למזלנו, נתוני ההצבעה היום חשופים ואולי ניתן לזהות אנומליות בנתונים על ידי מחקר בלתי תלוי (כפי שהצעתי)

Moving to Amazon

I’ve just joined Amazon as a Principal Application Scientist at Amazon Alexa Shopping , Israel. My research will be focused on improving product search through Amazon’s Alexa device. I’m still interested in question answering, top-k query processing, query performance prediction, and social search. Previously I was at Yahoo research and for many years I was a Research Staff Member at the Information Retrieval group at IBM Haifa Research Lab. For several years I taught the Introduction to IR course at the CS department at Haifa university.