דן כרמל  19.7.1925 – 23.3.2017

דן כרמל (ויינרייך) נולד בוינה, בירת אוסטריה, ב 19 ביולי 1925, למשפחה יהודית ציונית ושורשית. בוינה שגשגה קהילה יהודית מפוארת שחייתה ברווחה ובנוחות, תוך הזדהות עמוקה עם התרבות המקומית. אולם, השאננות והחיים הנוחים הופכים במהרה לכאוס כללי עם הסיפוח הגרמני ב 1938. דן מתעקש לא לברוח לארצות הברית, יחד עם אחיו ודודיו, אלא לעלות לישראל, כפי שהתחנך בתנועת הנוער. הוא מצטרף לטרנספורט של תנועת החלוץ שיוצא מוינה ברגע האחרון, רגע לאחר פרוץ המלחמה, ונתקע ביוגוסלביה לשנתיים. רק בנס הוא נחלץ ברגע האחרון, לפני פלישת הגרמנים, ומגיע לפלשתינה. שאר חברי הקבוצה, הכוללת את בת דודתו לאה, נרצחים בידי הנאצים ואפרם מושלך למימי הדנובה.

בישראל דן מתחשל ומתחזק ומשיל מעליו את שיירי הגלות. הוא חדל מלדבר גרמנית ומחליף את שם משפחתו מויינריך לכרמל. לאחר סיום בית הספר ביגור הוא מצטרף לפלמ״ח, למחלקה המוצבת בבית השיטה, ולוקח חלק פעיל בפעולות ההגנה טרם הקמת המדינה. גולת הכותרת של תקופה זו היא הקמת קיבוץ חוקוק בגליל והקרבות הקשים נגד הסורים בבקעת כנרות במסגרת מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה הוא נושא את אלקה לאישה ושניהם מקימים את ביתם בבית השיטה בו נולדים להם שלושה ילדים ובו הם חיו את כל חייהם.

סיפורו האישי של דן מובא בהרחבה בספר שכתב, ואותו העלינו לאינטרנט, במאמץ משותף, לכבוד יום הולדתו ה-90. הספר, ״כך זה אירע – זיכרונות״ סוקר את סיפור הקמתה של מדינת ישראל, דרך סיפורו האישי, מתחילת המאה בוינה, בה נוסדה התנועה הציונית, דרך תלאות העליה לארץ, הקמת הקיבוץ והמדינה. אך היום אני רוצה להתמקד במורשת אחרת שהשארת לנו, אבא, שקשורה לכוחות הנפש שהדגמת בשנים האחרונות לחייך.

ראשית כמובן הוא טיפולך המסור באימא. אימא חלתה לפני כ 10 שנים, לאחר חגיגת יום הולדתה ה 80, ומאז לא שבה לאיתנה. למזלה ולמזלנו אתה תמיד נמצאת לצדה. המסירות שהדגמת, השעות האינסופיות שישבת ליד מיטתה, והטיפול בכל מה שדורש טיפול. ידענו לבטח עד כמה אמא נתונה בידיים טובות ושהיא לא תחסר דבר. אנשים התפלאו לראותך יושב שעות לצידה של אמא, מחזיק את ידה, שר לה שירים ומספר לה סיפורים. האם הוא לא שם לב שהיא איננה מגיבה? הם נדים בראשם. שטויות, עיניים להם ולא יראו; אתה חש בעומק לבך שאימא שומעת ומבינה כל דבר. אתם מתקשרים ומחזקים זה את זו בשפה משלכם. הקשר שביניכם אינו זקוק למילים. אני מאחל לכולנו שנלמד ממך את ערכה של מסירות אין קץ, מחויבות, ואהבת אמת מהי.

שנית, היא הדרך בה התמודדת עם מחלתך. הסרטן תקף אותך לפני כ 6 שנים. שלוש פעמים הבראת אולם המחלה תמיד חזרה. יצא לי ללוות אותך לטיפולים במחלקה האונקולוגית ברמב״ם, לאורך השנים, וכל פעם הייתי נדהם מחדש על הדרך בה התמודדת עם הבשורות הקשות, עם קבלת תוצאות הבדיקות, ועם הנחישות שלך לנצח את המחלה. לעולם ללא רחמים עצמים ותמיד עם הומור והתייחסות חיובית. נראה כאילו הטיפולים הקשים עוברים לידך ללא השארת חותם. הבטת לסרטן בעיניים, והסרטן השפיל מבטו. האופי החזק שלך עמד לצידך ואין לי ספק כי הוא היה הגורם המרכזי בריפויך.

ושלישית, הקשר הנהדר שהיה לך עם הנכדים. בסבלנות אין קץ הקדשת להם מזמנך ואת כל מאודך, מרתק אותם עם סיפורים מההיסטוריה והמיתולוגיה. אהבת אותם והם השיבו לך אהבה. תמיד דגלת בחנוך לנער על פי דרכו וידעת למצוא נתיב ללבבו של כל אחד מהם. לא לחינם הם אהבו אותך כל כך.

לפני כשבעה חודשים חלה התדרדרות במצבך הרפואי. רגליך לא נשאו אותך יותר והתאשפזת בבית הפז. אבדן הפרטיות והעצמאות הקשו עליך מאד. איבדת את שמחת החיים ושאפת את נפשך למות. לאחר כל השנים שטיפלת באימא כאילו ואמרת: איני יכול יותר, עתה תורכם. אנו מבטיחים לך אבא שנמשיך ונשמור על אימא ונדאג לכל מחסורה.

אז היום אנו נפרדים ממך אבא. היית בעל למופת ואבא וסבא למופת. יצאת מהתופת והקמת בית ומשפחה לתפארת. חיית חיים מלאים ועשירים, של עשייה ולמידה, ואתה יכול להיות גאה בהישגים שלך. תנוח על משכבך בשלום ויהי זכרך ברוך.

 באהבה בנך הבכור, דודי

In memory of Dan Carmel

Dan Carmel (Weinreich) was born in Vienna, the capital of Austria, on July 19, 1925, to a Zionist and rooted Jewish family.  Jews who lived there comfortably and conveniently were deeply involved with the local society, while at the same time strongly influenced by the young Zionist movement born in this city. However, complacency and the comfortable life ended with the German annexation in 1938. Dan refuses to flee to the United States, along with his brothers and uncles, but insists on going to Israel, as he was educated by the Zionist youth movement. He joins a group of pioneers who intended to go to Palestine, leaving Vienna at the last minute, immediately after the outbreak of war. Unfortunately, the group gets stuck in Yugoslavia for two years. Dan narrowly succeeds in escaping at the last minute and safely arrives in Palestine. The people that remained, including his cousin Leah, are murdered after the Germans invaded Yugoslavia.

In Palestine Dan sheds the remnants of life in the diaspora. He stops speaking German and changes his surname from Weinreich to Carmel. After graduating high-school he joins the Palmach, the Israeli underground, and takes an active part in the defense operations before the establishment of the State of Israel. He participates in building Kibbutz Hukok in the Galilee, and fights in the Jordan Valley during the War of Independence. After the war, he marries Elka and they build their family at Kibbutz Beit-Hashita, where they lived all their life.

Dan’s personal story is presented in detail in his book, which we posted on the Internet, in a joint effort, in honor of his 90th birthday. The book, “That’s how it happened,” reviews the story of the establishment of the State of Israel, through Dan’s personal story, from the beginning of the century in Vienna, where the Zionist movement was founded, through the hardships of immigration to Israel and the war of  independence. But today I want to focus on another legacy that you left for us, Father, which is related to the mental forces that you demonstrated in recent years in your life.

First, of course, is your devoted care of Mother. Mother became sick 10 years ago, after her 80th birthday, and has not regained her strength ever since. Fortunately for her, you were always at her side. The devotion you demonstrated, the endless hours you sat by her bed, and the care of any treatment that was needed. People were surprised to see you sitting for hours beside her, holding her hand, singing songs to her, and telling her stories. Did not he notice that she was not responding? They shake their heads. Nonsense, eyes for them and they do not see; You feel deeply that Mother hears and understands everything. You communicate in your own language. The connection between you does not need words. I wish all of us that we will learn from you the value of endless devotion, commitment, and true love.

Second, it is the way you dealt with your illness. Cancer attacked you about 6 years ago. Three times you recovered but the disease always came back. I have accompanied you to the Oncology ward at Rambam hospital, over the years, and every time I was amazed again at the way you dealt with the harsh news and the results of the tests. You were determined to win the disease; never self pities and always with humor and positive attitude. It seems as though the harsh treatments passed by you without leaving a mark. You looked cancer in its eyes, and the cancer looked down. Your strong character stood by you and I have no doubt that this was the main cause of your healing.

And third, the wonderful bond you had with your grandchildren. You have devoted them your time with infinite tolerance, fascinating them with stories from history and mythology. You loved them and they loved you back. You always stood up to the boy in his own way and knew how to find a path to each one’s heart. It is not surprising that they loved you so much.

Seven months ago there was a deterioration in your medical condition. Your legs did not carry you anymore and you were hospitalized in the nursing home at the Kibbutz. The loss of privacy and independence made it very difficult for you. You have lost the joy of life and you wanted to die. After all those years you’ve been treating Mother as if you’d said: “I can not do it anymore, now it’s your turn”. We promise you, Father, that we will continue and take care of Mother and everything she needs.

So today we separate from you Father. You were a model for a husband and an exemplary father and grandfather. You went out of the inferno and established a wonderful home and family. You have lived rich life and you can be proud of your accomplishments. Rest in peace, father, and may your memory be blessed.

With love, Your oldest son, David